מרבית האוכלוסיה על הרצף האוטיסטי – כ87 אחוז, עפ”י הערכות אחרונות, מראה סוג מסוים של ליקויים מוטורים, החל מהליכה לא טיפוסית, ועד לבעיות גרפומוטוריות.
סוגיות אלו נבדלות מתנועות הגוף החוזרות ונשנות הנחשבות לסימן ההיכר של אוטיזם.
ובכל זאת, למרות שכיחותן, בעיות מוטוריות אלו אינן נחשבות לתכונה מרכזית של אוטיזם, מכיוון שהן מתרחשות גם בתסמונות אחרות כגון תסמונת דאון, שיתוק מוחין, הפרעות קשב והיפראקטיביות.
להלן נתאר את הידוע כיום למומחים על הסיבות, המאפיינים וההשלכות של קשיים מוטורים אלו, שלדבריהם הם בין ההיבטים הפחות מובנים והמוזנחים ביותר של אוטיזם.
ניכר הצורך בהערכה טובה יותר של ליקויים מוטורים אצל אנשים על הרצף האוטיסטי וטיפול יותר ממוקד בבעיות אלה, במיוחד מכיוון שלעיכובים מוטורים עשויה להיות השלכה הרבה מעבר לפגיעה בתנועה עצמה.
אילו בעיות מוטוריות ניתן לראות אצל אוטיסטים?
ליקויים מוטורים יכולים להיות גסים, כגון הליכה מגושמת ולא מתואמת, ועד לקשיים במוטוריקה עדינה כגון מניפולציה של אובייקטים או כתיבה.
אנשים על הרצף האוטיסטי עשויים להתקשות בתיאום תנועות בין הצד השמאלי והימני של הגוף, בין גפיים שונות. דבר המקשה על ביצוע פעולות כמו נדנוד הרגליים בנדנדה, קפיצה דילוג וכו’.
לאחרים יכול להיות טונוס שרירים נמוך ועל כן קושי בשמירה על יציבה או שיווי משקל. יש המתקשים בפעולות הדורשות תיאום עין-יד כגון תפיסת כדור, או חיקוי תנועה של אחרים. יש המתקשים בתכנון רצף של פעולות או מחוות- פרקסיס. קשיים אלו יכולים להיות קלים ועד חמורים ויכולים להשפיע על כל מערכת מוטורית בגוף.
באיזה גיל מתחילות בעיות מוטוריות?
ניתן לראות הפרעות מוטוריות כבר בינקות. למשל, תינוקות בני חודש, שאובחנו מאוחר יותר עם אוטיזם, נוטים להזיז את זרועותיהם פחות מאשר תינוקות טיפוסיים. עד גיל 4 חודשים בערך, ילד טיפוסי, יכול לשמור על ראשו בקו אחד עם כתפיו כאשר הוא מורם כלפי מעלה לתנוחת ישיבה, אך לתינוק הסובל מאוטיזם לרוב חסר כח זה וראשו ישמט לאחור.
בגיל 14 חודשים- גיל שבו מרבית הילדים הטיפוסיים מסוגלים ללכת, ילדים אוטיסטים יתכן עוד יתקשו בעמידה.
בעיות מוטוריות נוספות יכולות לכלול קושי באחיזת חפצים או ישיבה, קושי במחיאת כפיים או הצבעה.
כיצד בעיות מוטוריות קשורות לגורמים גנטים המשפיעים על אוטיזם?
ישנן כמה מוטציות גנטיות באוטיזם אשר עשויות לתרום לבעיות מוטוריות.
כל עיכוב של חודש בתחילת ההליכה מעלה את הסיכויים של הילד להיות בעל מוטציה גנטית ספונטנית לאוטיזם ב17 אחוז, עפ”י מחקר שנעשה ב2017.
ישנם סינדרומים ספציפים של אוטיזם אשר מקושרים לבעיות מוטוריות ספציפיות, למשל אנשים עם Phelan- McDermid syndromeלעיתיםיש להם טונוס נמוך. ואנשים עם dup12q syndromeנוטים להיות בעלי הליכה אופיינית.
למרות שליקויים מוטורים נוטים להיות חמורים יותר בקרב אוטיסטים בעלי מוגבלות שכלית, הם יכולים להשפיע על כל אחד על הספקטרום. לדוגמא, לאנשים עם אוטיזם הנושאים מוטציה גנטית ספונטנית יש סיכוי מוגבר לבעיות מוטוריות, ללא קשר אם הם בעלי מוגבלות שכלית, עפ”י מחקר שנעשה ב2018. מחקרים נוספים מצאו שלילדים על הספקטרום יש יותר בעיות מוטוריות מאשר לילדים טיפוסיים התואמים להם ברמת האינטלגנציה. מספר חוקרים טוענים שבעיות מוטוריות מסוימות עשויות לסייע להבחין בין צורות סנדרומיות שונות של אוטיזם אך רעיון זה נותר ללא הוכחה.
מה יתכן שקורה במוח?
הבדלים בקישוריות בין אזורים במוח יכולים להסביר את הקשיים המוטוריים של אנשים על הרצף האוטיסטי. למשל, בילדים עם אוטיזם ניתן לראות ירידה בסנכרון הפעילות בין אזורים חזותיים לבין אזורים מוטורים במוח, ככל שהסנכרון פוחת כך החסרונות החברותיים שלהם חמורים יותר. בהתבסס על קנה מידה סטנדרטי. הבעיות המוטוריות עשויות לנבוע גם מפחות קישוריות בין האונה הפריאתלית, באזור המעורב בתיאום עין יד, לבין המוח הקטן, שתפקידו להדריך ולתקן תנועה. עדויות אחרונות מעידות על קשרים חלשים בין אזורים חושיים ומוטוריים ופעילות לא טיפוסית ברשת החשובה לתכנון מוטורי.
נראה כי אנשים על הספקטרום פחות מתייחסים למידע ויזואלי ויותר מסתמכים על פרופריוספציה, על התחושה הפנימית של מיקום גופם, לעומת אנשים טיפוסיים כאשר הם לומדים פעולה עם כלי חדש.
ככל שאנשים עם אוטיזם משתמשים יותר בפרופריוספציה כך החסרונות החברתיים שלהם חמורים יותר, אם כי חוקrים אינם בטוחים מדוע זה המצב.
מקורות
- Bhat A.N. et al. Phys. Ther. 100, 633-644 (2020)
- Bhat A.N. et al. Phys. Ther. 91, 1116-1129 (2011)
- Karmel B.Z. et al. Pediatrics 126, 457-467 (2010)
- Flanagan J.E. et al. Am. J. Occup. Ther. 66, 577-585 (2012)
- Gernsbacher M.A. et al. J. Child Psychol. Psychiatry 49, 43-50 (2008)
- Bishop S.L. et al. Am. J. Psychiatry 174, 576-585 (2017)
- Fuentes C.T. et al. Neurology 73, 1532-1537 (2009)
- Stoodley C.J. et al. Nat. Neurosci. 20, 1744-1751 (2017)
- Thompson A. et al. Biol. Psychiatry 81, 211-219 (2017)
- LeBarton E.S. et al. Infant Behav. Dev. 44, 59-67 (2016)
